תפריט

המבועתים

מאת: רוני קובן מעריב

אבל, יש גם דרכים מוצלחות יותר להתמודדות. למשל, הניצחון של ג'ודי אברבוך, סוכנת נסיעות מתל-אביב שסבלה מפוביית טיסה. "תמיד שנאתי לטוס, אבל בתוקף תפקידי כסוכנ ת נסיעות, נאלצתי לטוס הרבה, מה שרק החריף את הפחד. שבוע לפני כל טיסה נכנסתי לחרדה וברגע שעליתי למטוס לקחתי כמה כדורי הרגעה. במהלך הטיסות הייתי דבוקה לכיסא וחגורה כל הזמן. כל רעד קטן הקפיץ אותי ומיד דמיינתי שהמטוס מתרסק ואני נהרגת. חשבתי על בני הקטן בן ה-18 וכמה זה נורא שאני משאירה אותו לבד בעולם. "השתדלתי לטוס כמה שפחות. כשהוזמנתי להשתלמות בסין, החלפתי אותה בהשתלמות דומה בפראג. הקפדתי לטוס רק במטוסים גדולים. יום לפני כל טיסה צלצלתי לברר אם משהו השתנה. אם החליפו למטוס קטן יותר או הוסיפו עצירת ביניים ביטלתי את כל העניין. "לפני שנה, בטיסה לרומא, ישבה לידי אשת עסקים בכירה. במשך כל הטיסה רעדתי ולקראת הנחיתה היא לקחה לי את היד ואמרה: 'גם אני סבלתי כמוך, אבל יש פתרון'. היא נתנה לי את השם של מיקי כץ, קברניט באל על שמעביר קורסים להתמודדות עם פוביית טיסה. בקורס למדנו על מבנה המטוס, הסטטיסטיקה של התאונות והכי חשוב – מהם כיסי אוויר ואיך מתמודדים איתם. בשבילי כל האינפורמציה הזאת היא כוח, כוח שאיתו אני נלחמת בפוביה. הפחד לא נעלם, הוא כנראה לא ייעלם לעולם, אבל עוצמות החרדה ירדו באו פן משמעותי. אפשר לומר שדי התגברתי על הפוביה. כשאני צריכה, אני טסה, אבל כשיש ברירה אחרת, אני מעדיפה להישאר על הקרקע. לאילת אני נוסעת רק באוטובוס ובדרך אני מתפללת שכבר יגיע היום שבו אוכל לנסוע באוטובוס גם לאירופה ופשוט ליהנות בשקט מהנוף".


תאריך: 13 בספטמבר 2002

« חזרה לעיתונות