בעצם אין ממה לפחד

מאת: מעריב מוסף תיירות

תיירות – שימושון 25% מהאוכלוסייה סובלים מחרדת טיסה .מידע ויחס חם הם רק כמה מהדברים שיאפשרו לחרדים להגיע לחו”ל. בין ישראל לאירופה יש רק ים ושמיים. בהנחה שבעתיד הקרוב לא יוכלו המוני תיירים ישראלים לנהוג את מכוניותיהם דרך לבנון וסוריה ועד טורקיה ומיצר בוספורוס, לאזרחי המדינה שואפי חו”ל אין ברירה: הם חייבים לטוס או להפליג. הפלגה היא עניין ממושך, שדורש ראש שמוכן לשוט על הגלים בתוך בית מלון. טיסה היא דרך המעבר העניינית והקצרה ביותר. מה יעשה מי שלא משתגע על אניות ושבוע על הסיפון זה לא החוץ לארץ שלו ? יטוס כמובן. ומה יעשה מי שלא משתגע על אניות, ים שמש ופלרטוט על הסיפון אבל גם מפחד לטוס ? יישאר בישראל ויחפש בעיניים כלות את הנוף ההולך ואובד מתחת לתהליך האורבניזציה. ההישארות בארץ, בניגוד לתנועה הגוברת של הנוסעים אל מחוץ לארץ, היא עניין מעיק ביותר. חרדני הטיסה ( 25% אחוזים מן האוכלוסייה) יודעים תחושות ורגשות מסובכים, שיש להם השלכות על מישורי תפקוד נוספים בחיים. יש מהם החווים רגשי נחיתות קשים, הרואים עצמם כמוגבלים, אפילו נכים. תחושת הערך העצמי של חלקם היא ירודה גם בנושאים שאינם קשורים לטיסה. הם מתקשים לקחת חלק בנושא השיחה בשגור ביותר במפגשי ישראלים: איפה הייתי בחו”ל ואיפה אהיה בחו”ל. הם מוקעים מתוך חברה מצ’ואיסטית, שעסוקה באריזת מזוודות ורכישות בדיוטי פרי, הם לא מובנים, הם נושא להתגרות, או לחילופין, לעידוד מחוספס נוסח: אתה לא יודע מה אתה מפסיד. “אני לא ידעתי מה אני מפסידה” זועקת אסירת ציון עד זה לא מכבר.” ועוד איך ידעתי, ולכן כאבתי כל הזמן. אני בן אדם אוהב מרחבים ויופי ותחושת הכלא פה בארץ, עם כל האירועים הקשים והדרמטיים, לא נתנה לי מנוח. לא ידעתי מה זה חופשה אמיתית, ניתוק, מראה של נוף אחר, צליל של שפה אחרת. נולדתי פה וידעתי שאסור לי למות פה לפני שאהיה בחו”ל”. בעקבות טראומה משפחתית שגרמה לה זעזוע רציני, היא החליטה שהיא תטוס ויהי מה. היא היתה נתקפת זעם בכל פעם שאחת מחברותיה היתה אומרת לה בצחוק קטן: נו מתי גם את נוסעת ? לא נמאס לך שבעלך נוסע רק עם החברים שלו ? היא החלה לברר איך נפטרים מחרדת הטיסה. היא חיפשה מישהו שמלמד את זה באופן ענייני. לאור העובדה שהתנסתה בעבר בטיפולים פסיכולוגיים שונים( החל בפסיכואנליזה רבת שנים וכלה בטיפולים ביהביוריסטיים וכן בטיפולים תרופתיים) החליטה למצוא סוג אחר של התייחסות לחרדת טיסה. היא מצאה את מיקי כץ, קברניט בכיר באל על, המעביר סמינר ענייני ותמציתי לסובלים מחרדת טיסה. היא מדגישה שאלמלא החליטה לטוס, אלמלא נמצא לה כוח רצון עז, לא היתה מגיעה לכץ, שהינו בעל ניסיון בגמילת החרדים מטיסה מחרדתם. רצונה העז לטוס הוא שהעלה אותה אל המטוס לבסוף , אך ההדרכה של מיקי כץ והעידוד המתמשך שלו חיזקו אותה. “אני לא יכולה לתאר את הטיסה הראשונה שלי בלי התמיכה של מיקי” היא אומרת.” הסמינר שלו הרגיע אותי עד למצב שבו הייתי מסוגלת להגיע לנמל התעופה כנוסעת ולא כמי שבאה לקבל פני נוסעים. השיחות הטלפוניות שלו, שליוו אותי עד ההמראה ממש, סייעו לי לעלות בכבש המטוס. ידעתי לקראת מה אני הולכת, כי מיקי העלה אותי למטוס חונה שבועות אחדים לפני הטיסה. ידעתי איפה אשב, ידעתי איזה קולות אשמע ומה יקרה למטוס, בטחתי מאד במהלך הטיסה ובטייס. החרדות שנגעו לבטיחות הטיסה, לעובדה שאני תלויה בין שמיים לארץ, ירדו ממני כמעט לגמרי. “מיקי הודיע לקברניט המטוס( אל על) שאני על הטיסה וזכיתי ליחס נפלא מן הצוות ואף הוזמנתי במלוא הרצון הטוב והנועם לראות את הנוף מתא הטייס. בסופו של דבר, הטיסה הראשונה שלי היתה חוויה מהממת ביופייה. היו לי רגעים לא נוחים, אבל הם נמחקו בתוך הנוף שראיתי ובסיוע של הצוות”. הסמינר של כץ מיועד לאנשים שלא טסו מעולם קודם לכן, או לאנשים שחדלו לטוס מפני שפחד הטיסה הלך ושיתק אותם עד קרקוע מוחלט, וכן למי שעוברים את הטיסה בקשיים מרובים והטיסה עבורם היא סיוט. כץ אינו פסיכולוג, אבל הוא מבין היכן רועשות החרדות של מי שמפחד לטוס, ולשם הוא מכוון את הסמינר שלו, על פי מודל מקורי שבנה לשם כך. הוא יודע שמידע זה דבר מרגיע. כיוון שהוא מודע למגוון החרדות (חרדה מתקלות,פחד גבהים, חוסר שליטה, קלאסטרופוביה וכו’) הוא מוסיף עצות ספציפיות לנוסע המתחיל וגם לזה שרוצה לראות שוב את פאריס ולטוס לשם ללא פחד. הסמינר מועבר באופן פרטי ברמת השרון או בקבוצות במלון דניאל בהרצליה.

“סמינר טיסה ללא פחד” טל: 03-5405916  info@tofly.co.il

צפו בקובץ: בעצם אין ממה לפחד

תאריך: 4 בינואר 2001

« חזרה לעיתונות